<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ט'</h1>
<h2>דף נא.</h2>
כל אשה שנולדו לה מומין אחר שנשאת אפילו נעשית מוכת (עץ) [שחין] אם רצה לקיים יקיים ואם (לאו) רצה להוציא יתן כתובה.
<h2>דף עז.</h2>
האיש שנולדו לו מומין אחר שנשא אפילו נקטעה ידו או רגלו או נסמית עינו ולא רצתה אשתו לישב עמו אין כופין אותו להוציא ואם לא רצתה תצא בלא כתובה כדין מורדת. אבל אם נולדו לו כגון ריח החוטם או שחזר ללקוט צואת כלבים או לחצוב נחשת מעיקרו או לעבד עורות כופין אותו להוציא וליתן כתובה. ואם רצתה תשב עם בעלה. נעשה האיש מוכה שחין כופין אותו להוציא וליתן כתובה. ואע"פ (שהוא רוצה) [שהיא רוצה לישב אין שומעין לה אלא שמפרישין אותן בעל כרחן מפני שהיא ממיקתו ואם אמרה אשב עמו בעדים כדי שלא יבא עליה שומעין לה] (אין שומעין לו) עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ובמקום אחר מצאתי בתשובה לא ידעתי מי השיבה בפ' המדיר מוכח דנכה הוי ממוכי שחין מדמייתי עלה דאמר ר' יוסי שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים כ"ד מוכי שחין וכו'.
כתב הרמב"ם ז"ל מי שהיה בעל ריח הפה או החוטם או מלקט צואת כלבים וכיוצא בהן ומת נפלה לפני אחיו ויש בו מום שהיה בבעלה יכולה היא לומר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולא לך ויחלוץ ויתן כתובה.
